האדם בשדה התרחשויות הנפש / רלי רבינוביץ 1.נפש הנפש, כפי שאני משתמש במושג כאן, היא: שדה של התרחשויות, עליהן נמנים ערך, בטחון, אהבה, פליאה, חקר, יצירה, אמת, יופי, התרגשות, השראה, הגיון ועוד. לאדם יש צורך לחוות התרחשויות נפש אלה על מנת לחיות חיים טובים. מנקודת מבטו של האדם- אלה הם צרכי הנפש וככל שהם מסופקים - כך החיים טובים יותר. כל זה נשמע מובן מאליו. חיים שיש בהם ערך, בטחון, אהבה, יצירה וכו' הם חיים שטוב לחיותם. מדוע, אם כך, נוטים אנו לחסום את התרחשויות הנפש, לבקר את צרכי הנפש, לעיתים עד דיכויים ממש ? מדוע יקרה תכופות, שביטוי צורך נפש בתחושת ביטחון יבוקר כפחדנות, צורך נפש באהבה יבוקר כרכרוכיות, צורך ביצירה כחוסר מעשיות, בחופש כבטלנות וכו'. ברצוני להציע, שהסיבה לכך היא תפיסת עולם מושרשת ושגויה, של חלוקה ומופרדות. על פי תפיסת עולם זו, האדם הוא מופרד מבני אדם אחרים ולכן ערכו הוא ערך "עצמי" והוא נקבע בהשוואה ל"אחר". השוואה זו מתבצעת על פי מיקום על סרגלים שנקבעים על ידי ההחברה והתרבות בה האדם חי. מכיוון שתחושת ערך היא צורך נפש בסיסי, אז בתפיסת עולם שבה ערך האדם הוא ערך "עצמי" , אשר נקבע בהשוואה ל"אחר", קורים שני תהליכים עיקריים. הראשון הוא שהתרחשות הנפש "ערך"- מקבלת מעמד חשוב יותר מהתרחשויות הנפש האחרות, ומכפיפה אותן. ערך "עצמי" גבוה הופך אדם "ראוי" לרמות גבוהות של בטחון, אהבה יצירתיות וכו'. ערך "עצמי" נמוך – לפחות "ראוי". כך שזרימת התרחשויות הנפש הופכת תלויה ברמת הערך "העצמי". התהליך השני, שנובע מהראשון, הוא שעל מנת להגביר את הערך ה"עצמי", האדם יפתח נטייה מובנית (בלתי מודעת לרוב) , לחשוף "חולשות" של ה"אחר" על מנת לשמר ולשפר את הערך ה"עצמי" שלו. במאמץ מתמשך זה, התרחשויות הנפש עוברות הדחקה ודיכוי. אדם ידחיק צורך נפש בתחושת ביטחון שמא ייחשב לפחדן, יחשוש להביע את כמיהתו לאהבה מחשש שייחשב חלש או תלותי, לא יפתח עצמו לתהליך של יצירה כי חינכו אותו שמעשיות היא זו שחשובה. תפיסת עולם זו של מופרדות, שמצמצמת "ערך" ל ערך "עצמי", מנציחה דיכוי של התרחשויות הנפש. דיכוי זה מחזק עוד יותר חווית המופרדות, וחוזר חלילה. בתפיסת שאציג כאן טמונה אפשרות לחיות חיים מחוברים לנפש. חיים שמטפחים את התרחשויות הנפש, שמאפשרים את זרימתם. תפיסה זו היא של התרחשות כולית, בלתי ניתנת לחלוקה, שהאדם הוא חלק ממנה ושותף לה. תפיסה, שבה, ערך האדם קשור בערך ההתרחשות, שבה יש לו תפקיד. אשתמש במונחים "נפש" "התרחשות", "שדה", "ישות" ו"העשרה" ואקשור ביניהם להיגד אחד שמגדיר את מהות האדם: אדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש לפני שארחיב- אביא את עיקרי התפיסה: הנפש על התרחשויותיה, אינה מוגבלת לתוך האדם אלא שורה בשדה, שדה התרחשויות הנפש. שדה זה של התרחשויות נפש, הולך ומתעשר לאורך ההתפתחות האנושית. ההעשרה זאת מתרחשת בישויות העשרה שנקראות בני אדם. מהות חייו של האדם היא להעשיר את שדה התרחשויות הנפש. מכיוון שהאדם הוא חלק בלתי נפרד מהשדה, בהעשירו את השדה הוא מעשיר את עצמו. לשם העשרת השדה, האדם עושה שימוש במנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה שלו. אלה, במיוחד כשפועלים יחדיו באינטגרציה טובה, יודעים לזהות התרחשויות נפש בשדה, לקלוט אותן פנימה לתוך האדם, לאפשר להן להימהל בהתרחשויות הנפש שכבר רוחשות בו ולהזרים אותן חזרה אל השדה. ועם כל פעימה חוזרת של כניסה, מהילה ויציאה- נוצר תמהיל חדש וחד פעמי של התרחשויות נפש, שמעשירות הן את שדה הנפש והן את האדם, שהינו חלק בלתי נפרד ממנו. 2.השאלות הגדולות אציג כאן תפיסת עולם. התפיסה אומרת שהאדם הוא שותף בלתי נפרד בהתרחשות, שהיא כולית, המשכית ובלתי פוסקת. אציע, שעל ידי אימוץ של תפיסה זו- נוכל לקבל תשובות לשאלות הגדולות: מה אני? מי אני? מהי מטרת חיי? מה ראוי שיכוון את הבחירות שלי? מהי הנפש? מהו המוות? ושוב, מה אני ? מי אני? מה משמעות החיים? מזמין אתכם ואתכן להתלוות אליי למסע קצר, אשר בו יסופר, על ההתרחשות הכולית, על שדותיה וישויותיה, על מה שעדיין איננו יודעים עליה (התחלותיה ויעדיה), על מה שאנחנו כן יודעים (איך היא עובדת(, על מקומנו בה, ועל איך, שבעזרת ויתור אחד, לכאורה גדול, אפשר להרוויח, את הכל. 3.התרחשות ההתרחשות היא הכל. הכל מתרחש. ההתרחשות היא כולית ולא ניתנת לחלוקה. כמו כתף של ענן שתופחת מתוך ענן ונספגת חזרה לתוכו, כמו מערבולת שמתערבלת מתוך ואל תוך נהר. בגלל המשכיות רציפה זו, כל התרחשות שהיא לכאורה "מקומית" (מערבולת) הינה בלתי נפרדת מההתרחשות הכולית (הנהר) ומכילה מאפיינים שלה. מהיכן באה ההתרחשות ולאן היא הולכת ? זאת איננו יודעים. דומה, שהיא פשוט מופיעה יום אחד. ואיך היא נראית, איך היא מתגלה בפנינו? תלוי. תלוי בשדה. תלוי בשדה ההתרחשות שבו היא מתרחשת. בשדה ההתרחשות של הקוסמוס, היא מופיעה רגע אחרי המפץ הגדול כשני סוגי יסודות שחוזרים על עצמם אין סוף פעמים בענן עצום של חומר ואנרגיה. בשדה ההתרחשות הביולוגי היא מופיעה יום אחד כמולקולה של חומר גנטי שחוזרת על עצמה אין סוף פעמים בים קדום וגדול. בשדה ההתרחשות של הנפש היא מופיעה כהתרחשויות ראשוניות של גירוי ותגובה. אז על ההתחלות של ההתרחשות, על מה שהיה רגע לפני המפץ הגדול, רגע לפני המולקולה הגנטית הראשונה, רגע לפני התרחשות הנפש הראשונה- על אלה איננו יודעים דבר. אבל, אם עוקבים אחר ההתרחשות מרגעי התחלה אלה והלאה, אפשר לזהות דפוס פעולה שחוזר על עצמו. דפוס פעולה פשוט להפתיע... עם תוצאות מרשימות ביותר. על דפוס הפעולה של ההתרחשות, על איך היא עובדת.. בפרק הבא. 4.דפוס הפעולה של ההתרחשות- פעימות חוזרות של חיבור, הפרדה והעשרה. אז כאמור, על ההתחלות של ההתרחשות, איננו דבר. אבל, מהרגע שבו מופיעים תוצרים ראשוניים בשדה התרחשות, יהיו אלה יסודות של חומר בשדה הקוסמי, פיסות של חומר גנטי בשדה הביולוגי, התרחשויות נפש בסיסיות בשדה הנפש- ניתן לזהות דפוס פעולה שחוזר על עצמו, דפוס פעולה עם שני מוטיבים. א.העשרה ("ממעט יוצא הרבה, ומפשוט מורכב"): בהתרחשות הכולית, על שדותיה, מתקיים תהליך העשרה, שבמהלכו מספר קטן של סוגים הופך למספר גדול. ועם העלייה במספר הסוגים, עולה גם מספר הצירופים ביניהם. תהליך זה של ההעשרה, קורה באמצעות: ב. פעימות חוזרות של חיבור והפרדה בתוך ישויות העשרה. בשדה ההתרחשות הקוסמי פעימות החיבור, הפרדה והעשרה מתרחשות בישות העשרה שנקראת כוכב. בשדה ההתרחשות הביולוגי הן מתרחשות בישות שנקראת גרעין של תא. בשדה התרחשויות הנפש הן מתרחשות בישות שנקראת .. על כך בהמשך. על איך נראות פעימות אלה בשדות הקוסמי והביולוגי ועל ההבנה שבעצם הכל אחד - בפרק הבא. 5.שדות ההתרחשות הקוסמי והביולוגי . שדה ההתרחשות הקוסמי אחרי המפץ הגדול נוצר ענן ענק שהכיל בעיקר 2 סוגי יסודות (הליום ומימן) . אזורים בענן ענק זה הלכו ונדחסו, תחת כוח משיכה הולך וגובר, ליצירה של כוכבים-חיבור. בליבת הכוכבים, תחת הלחץ והחום הגבוהים היסודות עברו היתוך גרעיני ונוצרו יסודות חדשים- העשרה. כשהלחץ בתוך הכוכבים גבר על כוח המשיכה, אלה התפרקו חזרה לתוך הענן- הפרדה. בפעימות חוזרות אלה של חיבור והפרדה, היקום הלך והתעשר ביסודות, וכיום ישנם קרוב ל 120 יסודות ידועים. כך, שניתן לומר, שבשדה ההתרחשות הקוסמי, פעימות חוזרות של חיבור והפרדה של היסודות, בישויות העשרה שנקראות כוכבים, הביאו להעשרה במגוון היסודות של היקום. במהלך פעימות אלה נוצרו בין השאר היסודות חנקן, פחמן, חמצן וזרחן. כשכדור הארץ נוצר, הענן הקוסמי כבר הכיל את היסודות הללו. ביחד עם מימן, אלה הם היסודות הבונים את החיים כפי שמוכרים לנו. כלומר, מתוך שדה ההתרחשות הקוסמי התרחש השדה הביולוגי. שדה ההתרחשות הביולוגי לפי מה שידוע היום, צורת החיים הראשונה על פני כדור הארץ , לפני כ3.5 מיליארד שנה, הייתה ייצור חד תאי. מרק אחד של אין ספור תאים בודדים במשך כ 2 מיליארד שנים. מבט אחד סביבנו- וברור שבזמן שחלף, חלה העשרה. פעימות חוזרות של חיבור/הפרדה של חומר גנטי הובילו לעלייה עצומה במגוון צורות החיים. דוגמא לפעימת חיבור/הפרדה והעשרה שכזו: בתוך גרעין של תא רבייה, כרומוזומים (רצפים גנטיים) מהאב ומהאם משתכפלים (מהלך בו מתרחשות מוטציות) ולאחר מכן נצמדים זה לזה – חיבור, ומשחלפים ביניהם, באופן אקראי, קטעים. לאחר מכן הכרומוזומים מתנתקים מזה -הפרדה. נוצרים בתהליך זה כרומוזומים בעלי רצף גנטי חדש, ואשר יוביל להיווצרות בעל חיים, שאין זהה לו בעולם במכלול תכונותיו- העשרה. כך, שניתן לומר, שבשדה ההתרחשות הביולוגי, פעימות חוזרות של חיבור והפרדה של רצפי גנים, בישויות העשרה שנקראות גרעיני-תא, מביאות להעשרה במגוון היצורים החיים. ישות ההעשרה ושדה ההתרחשות הם אחד חשוב להבין שישות ההעשרה ושדה ההתרחשות הם אחד. ישות ההעשרה היא פשוט שלב ההתכנסות של שדה התרחשות. כמו שלב ההתכווצות בפעימת הלב. השימוש במונח "ישות" הוא רק כדי למקד את תשומת הלב בשלב הזה של ההתכנסות, (או החיבור, או ההיתוך, או השחלוף או המהילה – או כל מילה שמתאימה לסוג ההתכנסות המאפיינת את השדה). נתמקד לרגע בישות ההעשרה "כוכב" שבשדה ההתרחשות הקוסמי. בגלל משך חייו הארוך יחסית של הכוכב - הוא נראה לנו יציב ונפרד מסביבתו. אך עם היינו "מריצים את הסרט" של ההתרחשות הקוסמית במהירות עצומה- מה שהיינו רואים הוא פעימה ועוד פעימה של ענן עצום של חומר (יסודות) שמתכנס לאזורים מסוימים (כוכבים) ומתפזר חזרה לתוך הענן. ועם כל פעימה, מגוון היסודות עולה ואיתו גם מגוון החומרים המורכבים מהם. בשדה ההתרחשות הביולוגי אפשר לדמיין פעימה ועוד פעימה של שדה של רצפים גנטיים שמתכנסים לתוך גרעינים של תאים, משחלפים ביניהם קטעים ומתפזרים שוב חזרה לשדה. ועם כל פעימה, מגוון הרצפים הגנטיים עולה ואיתם גם מגוון צורות החיים שמקודדים על ידם. שדות ההתרחשות גם הם אחד עם הידע שנצבר עד כה, אפשר להבין את ההמשכיות בין השדה הקוסמי והשדה הביולוגי. ניתן לומר למשל, ש"עץ", תחילתו בין השאר באטומי פחמן שנוצרו בכוכב. כלומר העץ, מקורו, בין השאר, גם מהכוכב. כשכוכב הלכת שעליו חי העץ יסיים את חייו ויתפרק- ישובו אטומי הפחמן של אותו עץ לחלל ובבוא היום יתכן שימצאו את עצמם בלב כוכב חדש. העץ הוא המשך של הכוכב והכוכב המשך של העץ. "כוכבעץ, או "עצכוכב" . כך שמדובר למעשה, בשדות התרחשות שהן שדה אחד מאוחד: שדה קוסמי-ביולוגי , או ביו-קוסמי. על השדה הבא, על הישויות שלו, ועל איך זה מתקשר למהות חיינו- בפרק הבא. 6.שדה הנפש נפש. מונחים שכיחים אחרים הם: רוח, תודעה, נשמה. בחרתי במונח נפש. לצורך הצגת התפיסה המובאת כאן- אסביר מהי כוונתי במונח נפש. נפש, בקונטקסט של התפיסה ההתרחשותית, היא שדה של התרחשויות הנקלטות ומטופלות על ידי מנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה של האדם. על התרחשויות הנפש נמנות התרחשויות כמו ערך, בטחון, אהבה, פליאה, חקר, יצירה, אמת, יופי, התרגשות, השראה, הגיון ועוד... וכל הצירופים ביניהם איך נוצרו ההתרחשויות הראשונות? זאת איננו יודעים, כמו שאיננו יודעים איך נוצרו היסודות הראשונים ביקום, או איך נוצרה המולקולה הראשונה שהצליחה לשכפל את עצמה. מה שכן ברור, הוא שעם הזמן, חלה העשרה בהתרחשויות הנפש. להתרחשויות תחושתיות בסיסיות של משיכה ורתיעה, נוספו התרחשויות רגשיות בסיסיות כמו בטחון ופחד. נוספו התרחשויות חשיבה בסיסיות על נסיבתיות (מה גורם למה). לתחושות של חום והזנה נוספו רגשות של רוך ואהבה. נוצרה תקשורת, תחילה במחוות בסיסיות ולאחר מכן באמצעות שפה שהלכה והפכה מורכבת יותר, שפה בה אפשר לחלוק את ההתרחשויות. נוספו התרחשויות של ערך, ופליאה וחקר. אומנות בסיסית על קיר מערה התפתחה לאומנות על קיר מוזיאון. נוספו רעיונות מופשטים על מהות העולם, על מהות החיים. ממעט, יוצא הרבה ומפשוט- מורכב. שדה עשיר של התרחשויות נפש. איך התרחשה העשרה זו? ההזמנה כאן ,היא לבחון תפיסה שבה התרחשויות הנפש, מהרגע שנוצרו, אינן מוגבלות לתוכו של ייצור כל שהוא, בכלל זה אדם, אלא הן נחלת שדה, שהאדם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. ושאותו דפוס של חיבור, הפרדה והעשרה שעובד בשדה הקוסמי-ביולוגי עובד גם בשדה התרחשויות הנפש. ושהאדם, בעזרת מנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה שלו, קולט התרחשויות משדה הנפש - חיבור, אלה נמהלות עם התרחשויות נפש שכבר רוחשות בו, ולאחר מכן משוחררות חזרה אל השדה -הפרדה. ותמהיל ההתרחשויות המשוחרר חזרה אל השדה אף פעם לא זהה לתמהיל הקודם- העשרה. כך שעל לפי תפיסה זו, התשובה לשאלה הראשונה: "מהו אדם?" היא אדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש עוד קצת על ישויות העשרה ופעולתם בשדות התרחשות- בפרק הבא 7.ישויות העשרה ומנגנוניהן – שתי דוגמאות לצורך המחשה נוספת של ישויות העשרה ומשמעותן, אביא שתי דוגמאות לישויות העשרה על פני כדור הארץ, אחד מעשה ידי הטבע והשני מעשה ידי אדם. בריכות גאות ושפל בריכות גאות ושפל הן בריכות שנמצאות לחופו של ים. עם הגאות, הבריכות מתמלאות במי ים הזורמים לתוכן עם תמהיל משתנה תמיד של מים, בעלי חיים, תרכובות אורגניות ומינרלים. תמהיל זה נמהל בתמהיל שכבר נמצאים בתוך הבריכה. עם השפל, זורמים חלק ממי הבריכה חזרה אל הים עם תמהיל רכיבים שונה מזה שנכנס. בכל פעימה של גאות (חיבור) ושפל (הפרדה) מוזרם חזרה לים תמהיל חדש (העשרה). ניתן לומר, אם כן, שבריכת גאות ושפל היא ישות העשרה בשדה ההתרחשויות של חוף הים. נדמיין לרגע שבריכת הגאות והשפל "חושבת" שהיא נפרדת ומתקיימת מכוח עצמה ( אולי היא מרוחקת מעט מקו המים ולא יודעת שהים בכלל קיים). לנו, כצופים מהצד, ברור שזאת אשליה. ביום שבו תיפסק פעימת החיבור/הפרדה של הגאות והשפל (אולי בגלל שובר גלים חדש, או ירידה במפלס הים, או טיילת מוגבהת שתחסום את כניסת המים), הבריכה תתייבש ותאבד את משמעותה כישות העשרה בשדה ההתרחשויות של הים. תחנת רכבת מרכזית אנשים וסחורות זורמים מהמרחב אל לתוך תחנת הרכבת (חיבור), נמהלים בתוכה ויוצאים ממנה (הפרדה). בכל רגע נתון, ההרכב של האנשים והסחורות הזורם מהתחנה החוצה- שונה מאשר ברגע קודם, ושונה מהמתרחש בכל תחנת רכבת אחרת בעולם (העשרה). ניתן לומר, אם כן, שתחנת רכבת היא ישות העשרה בשדה של אנשים וסחורות. ביום שבו תפסק פעימת החיבור/הפרדה של הכניסה והיציאה של האנשים והסחורות בתחנת הרכבת, (שביתה, סגר בגלל מגיפה, מעבר לתחנה חדשה ), זו תאבד את משמעותה כישות העשרה בשדה האנשים והסחורות. מנגנונים של ישויות העשרה לישויות העשרה יש מנגנונים המטפלים בהתרחשויות של השדה בו הם שותפים. לישות ההעשרה "תחנת רכבת" אשר בשדה האנשים והסחורות, ישנם מנגנונים לקליטה, עיבוד ושחרור של אנשים וסחורות. אלה כוללים מנופי פריקה וטעינה, מסועים, משרדי מודיעין , תחנות תשלום. ככל שמנגנונים אלה משוכללים יותר ועובדים באינטגרציה זה עם זה, כך מלאה יותר פעימת החיבור וההפרדה של האנשים והסחורות הנעים לתוך התחנה, נמהלים בתוכה וזורמים החוצה ממנה. לישות ההעשרה "אדם" אשר בשדה התרחשויות הנפש, יש מנגנונים לקליטה, עיבוד ושחרור של התרחשויות נפש. אלה כוללים מנגנוני חשיבה, רגש ותחושה. ככל שמנגנונים אלה משוכללים יותר ועובדים באינטגרציה זה עם זה, כך מלאה יותר פעימת החיבור וההפרדה של התרחשויות הנפש הנעות לתוך האדם, נמהלים בתוכו וזורמים החוצה ממנו. האדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש. אם התפיסה זו מעוררת בך התנגדות-סיבות לכך בפרק הבא. 8.התפיסה הזו מעוררת בי התנגדות. לא קל לאמץ את התפיסה המובאת בדפים אלה. הנה כמה חסמים שעשויים להסביר קושי זה: אם אני חלק ממשהו אני לא מיוחד. התפיסה הרווחת, שהייחודיות של האדם נובעת מנפרדותו, מקשה על בחינה של תפיסה חלופית, שרואה את האדם כ"ישות" שלכאורה משרתת תהליך גדול ממנו, מאין חלק קטן במכונה גדולה. בגלל תפיסת הנפרדות, קשה להפנים שאדם יכול להיות גם ישות בתוך תהליך וגם התהליך עצמו. אבל בתפיסה שבה הכול הוא חלק מהתרחשות מתמדת- ישויות ההעשרה אינן נפרדות משדה ההתרחשות או מבודדות בתוכו. כפי שנכתב קודם- ישות ההעשרה ושדה ההתרחשות הם אחד. ישות ההעשרה הוא פשוט שלב ההתכנסות בפעימה של שדה התרחשות. ישות ההעשרה היא השדה, השדה הוא הישות. ולכן, ויתור על תפיסת המופרדות אין משמעותו ויתור על ייחודיות אלא להיפך-ייחודיות שמתפתחת כל העת, שמעשירה ומועשרת על ידי שדה שהאדם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. שדה התרחשויות נפש- זו המצאה שלך. ממש לא. שדות התרחשויות נפש קיימים משחר האדם, בכל התרבויות, רק בשמות אחרים. האומניות והמדעים הם שדות התרחשויות נפש המבוטאים על ידי, ציור, פיסול, מוסיקה, ספרות, הגות, תיאוריות, נוסחאות ועוד. פיזית, שדה זה נמצא בגלריות, במוזיאונים, באולמות המוסיקה, במדיה, בספרים. אך למעשה זהו שדה הנפש. יצירה, דימוי, מחשבה- חיים בנפש לפני ואחרי שנחוו במופע הפיזי שלהם. הלא מודע הקולקטיבי של קרל יונג הוא שדה התרחשויות נפש המבוטא באמצעות ארכיטיפים ומיתוסים. פיזית, שדה זה נמצא בסמלים, בציורים, בסיפורים. אך למעשה מדובר בשדה נפש. סמל, ציור, סיפור- חיים בנפש לפני ואחרי שנחוו על פני קיר המערה, באגדת העם או בקולנוע. תופעת האימוג'ים היא שדה התרחשות של התרחשויות נפש המבוטא באמצעות דימויים. פיזית, שדה זה נמצא במדיה הדיגיטאלית. אך למעשה מדובר בשדה נפש. אימוג'ים - חיים בנפש לפני ואחרי שנחוו על מסך הטלפון. התפיסה לא אינטואיטיבית. התפיסה של האדם כישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש אינה אינטואיטיביות, שכן זה נוגד את המידע החושי. החושים מדווחים לי שאני נפרד. הרי אני רואה וחש את גבולות גופי, לא כן? האם החושים עשויים להטעות אותי? למדנו שכן. הארץ היא שטוחה. היא מסתיימת בקו האופק. אל קו אופק זה, בסופו של כל יום, שוקעת השמש . החושים לא מספרים לנו שהארץ היא כדור שמסתובב סביב צירו פעם ביום, ושהאופק הוא זה שעולה לקראת השמש ולא ההפך. האמת היא תהליך בלתי נגמר של גילוי, שנוגד לא אחת את האינטואיציה, את מה שהחושים מדווחים. המבחן של אמת חדשה, של פרדיגמה חדשה, היא: באיזה מידה היא משפרת את הבנתנו ואת התנהלותנו בעולם. את הפרדיגמה שאומרת ש"האדם הוא ישות העשרה בשדה הנפש" אני מציע לבחון לפי אמת מידה זו: האם התנהלות לפיה עוזרת לנו בחיי היום יום? 9.אדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש- מה החידוש ואיך זה עוזר לנו? בתפיסה, שהאדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש- יש שינוי של כמה פרדיגמות השינוי הראשון, עוסק ב"מיקום" של הנפש. השינוי הוא במעבר מתפיסת הנפש כמוגבלת בתוך האדם- לתפיסה של הנפש כשדה התרחשויות שבתוכו האדם הוא ישות העשרה. מדובר במעבר מתפיסה אנתרופוצנטרית לתפיסה התרחשותית. הבמה המרכזית לא ניתנת לאובייקט, רחב ככל שיהיה (אדם, כל היצורים החיים וכו') אלא לתהליך (התרחשות) שהאדם הוא חלק ממנו. השינוי השני, עוסק במהות חייו של האדם. השינוי הוא במעבר מהגדרות בעלות איכות של הפרדה והשוואה (להיות יותר עשיר או צנוע או חכם או רגיש או חזק או גמיש או מאמין או יצירתי מה"אחר" ), להגדרה של טיפוח - מהות חייו של האדם היא לטפח את מגנוניו על מנת לשפר את פעימת החיבור/הפרדה שלו בשדה התרחשויות הנפש וזאת על מנת להעשיר את שדה, אשר הוא חלק ממנו. השינוי השלישי הוא בתפיסת ייחודיות האדם. השינוי הוא במעבר מתפיסה של ייחודיות, שנובעת מהשוואה בין בני אדם, או בין בני אדם ליצורים אחרים, לתפיסה שאומרת שהייחודיות של האדם היא מובנת מאליה, מכיוון שהיא נובעת מהתמהיל הייחודי של התרחשויות הנפש הנמהלות בו בכל רגע ורגע , תמהיל שאינו ניתן לשחזור או להעתקה ואשר נובע מהמפגש בין מנגנוניו ושדה התרחשויות הנפש בו הוא חי. אכן, כל אדם הוא יחיד ומיוחד, בכל רגע ורגע. ויחד עם זאת הוא שייך לכוליות אחת מתרחשת. וכך, על ידי אימוץ התפיסה של האדם כישות העשרה ייחודי ומשתנה תמיד בתוך שדה התרחשויות - מקבלים גם ייחודיות וגם חיבור לכל. עלי ידי ויתור אחד, לכאורה גדול, מרוויחים-את הכל. אוקי, אז איך זה יכול לעזור לנו בחיים ? מספר דוגמאות... בפרק הבא. 10.התנהלות בחיים כישות העשרה אם אני מאמץ את התפיסה שאני ישות העשרה בשדה הנפש, שזו מהותי, שזה מה שאני, איך זה עשוי להשפיע על התנהלותי בחיים? אנסה להראות זאת במספר תחומים- זוגיות, עיסוק, גידול ילדים. בכל הדוגמא - אציג תחילה את ההתנהלות הרווחת, כפי שנובעת מתפיסת עולם של חלוקה ומופרדות. לאחר מכן אציג את ההתנהלות כפי שעשויה לנבוע מתפיסת עולם שמובאת כאן. זוגיות תפיסת עולם של חלוקה ומופרדות בני האדם מופרדים זה מזה. יש לכל אדם סט של תכונות קבועות יחסית. התפיסה הרווחת (לא היחידה) היא שזוגיות מוצלחת נובעת מהתאמה של סט תכונות אחד לשני. במידה שההתאמה טובה- הזוגיות תצליח, במידה שלא – לא. ההתנהלות שנובעת מתפיסה זאת, היא מהלך חוזר של בדיקה ופסילה בניסיון למצוא התאמה. בפועל, אחוז הגירושים בחברה המערבית הוא בין 30-50% וחלק גדול מהזוגות שנשארים ביחד מדווחים על אי שביעות רצון. תפיסה של האדם כישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש בני אדם הם ישויות העשרה בשדה הנפש. אין לבן אדם סט של תכונות קבועות. יש בו תמהיל התרחשויות נפש שנובע מהמפגש בין מנגנוניו (מגנוני החשיבה, הרגש והתחושה) לבין שדה התרחשויות הנפש. תמהיל זה, על פי טבעו, משתנה כל העת ונתון לשינוי. את המנגנונים ניתן לטפח, ואת התרחשויות הנפש ניתן להזרים. זוגיות הוא התקרבות של שני ישויות העשרה מתוך כוונה לפעום יחד את פעימת החיבור הפרדה וההעשרה בשדה התרחשויות הנפש. סנכרון הפעימות שלהם והזרמת התרחשויות הנפש ביניהם ובינם לבין השדה שסובב אותם - הוא מכפלת כוח של העשרה. העשרה, שממנה נהנים גם בני הזוג וגם השדה שסביבם. התאמה בין בני הזוג נובעת מהבנתם שהם ישויות העשרה בשדה הנפש ומנכונותם ללמוד לפעום ביחד. עיסוק תפיסת עולם של חלוקה ומופרדות לאדם סט של תכונות קבועות יחסית ויש להתאים לסט זה עיסוק. בנוסף, בגלל שעל פי תפיסת עולם של חלוקה ומופרדות, התרחשות הנפש "ערך" מצומצמת לערך "עצמי", אז בחירת העיסוק מושפעת מהערך שהחברה מייחסת לעיסוקים השונים. רופא, עורך דין, מהנדס...הסולם מוכר. בהתנהלות שנובעת מתוך תפיסת עולם זו, אחוז האנשים המסופקים מהעיסוק שלהם הוא סביב 50%. נתונים נוספים: רק 1 מ 5 אמריקאים חשים תשוקה לעובדה שלהם, 27% מהבריטים סבורים שהיו מאושרים יותר בעבודה אחרת, רק שליש ממפתחי אתרים מרוצים מעיסוקם ו ו81% מהעובדים במקצועות המשפטיים חושבים שעבודתם משעממת. תפיסה של האדם כישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש האדם הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש. אין לאדם סט של תכונות קבועות. יש לו מנגנוני חשיבה, רגש ותחושה שעוצבו על ידי גנטיקה וסביבה ( שדה התרחשויות הנפש שבו גדל). בעזרת מגנונים אלה הוא מזהה התרחשויות בשדה הנפש, קולט אותם, מוהל אותם ומשחרר אותם חזרה לשדה. עיסוק הוא אוסף של התרחשויות נפש שמובלט מתוך שדה התרחשויות הנפש הכללי. עיסוקים מסוימים מאופניים על ידי התרחשויות נפש, שהמנגנון הדומיננטי שמטפל בהם הוא מנגנון החשיבה (הנדסה למשל), עיסוקים אחרים על ידי התרחשויות שהמנגנון העיקרי הוא הרגש (שירה למשל), אחרים על ידי התרחשויות שהמנגנון העיקרי הוא התחושה (טיפול במגע, ריקוד). בחירת עיסוק מתחילה בניסיון להתאים את העיסוק למנגנונים הדומיננטיים של האדם. בהמשך, דרושה ערנות למלוא טווח התרחשויות הנפש שהעיסוק מגלם, ובכך לפתח גם את המנגנונים הפחות דומיננטיים של האדם. תהליך זה יאפשר העשרה של התרחשויות הנפש הנחוות אצל העוסק (למשל, מהנדס עשוי למצוא עצמו נהנה מניהול, מוסיקאי יוכל למצוא עניין בפן הטכנולוגי של המוסיקה, רקדן יוכל להתעמק בפן הרגשי). אם חלוף הזמן, מנגנוניו של האדם יעברו התפתחות ואיתם תשתנה ההתאמה שלהם לתחומי עיסוק חדשים. על פי תפיסה זו, הסיפוק מעיסוק נובע מעושרו של תמהיל התרחשויות הנפש שנחווה על ידי אדם במהלכו, וכן ומהיכולת לנוע בתוך עיסוק או להחליפו בהתאם למצב ההתפתחותי של מנגנוניו. גידול ילדים תפיסת עולם של חלוקה ומופרדות בתפיסת עולם של חלוקה ומופרדות, הילד הוא שלוחה של ההורה. ככזה, מוחלת עליו תפיסת העולם של ההורה. הילד נתפס כבעל סט תכונות קבועות יחסית ולעיתים אלה אף נאמרות לו במוצהר. ערכו של הילד נקבע על פי מיקומו על סולם ההישגים החברתי-תרבותי בהשוואה לילדים אחרים. ערך זה משתקף כערך "עצמי" של הילד. משום שהילד נתפס כשלוחה של ההורה ערך זה הוא גם ערכו ה"עצמי" של ההורה. ההתנהלות שנובעת מתפיסה זאת, היא מהלך חוזר של ניסיונות להתאים את הילד כך שימוקם כמה שיותר גבוה בסולם ה"הישגים" החברתי/תרבותי. תפיסה של האדם כישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש הילד, כמו כל אדם, הוא ישות העשרה בשדה התרחשויות הנפש. הילד אינו שלך ואינו שלוחה שלך. הוא בא לעולם דרכך עם מנגנונים ראשוניים, שנקבעו גנטית, של חשיבה רגש ותחושה. התרחשויות הנפש שיזומנו לילד ישפיעו על התפתחות מנגנוניו ועל תמהיל ההתרחשויות אשר יזרום דרכו. ערכו של הילד, כערכו של כל אדם, הוא הרבה מעבר לערך ה"עצמי" , הוא ערך שנקבע על פי עושרו של שדה הנפשות אותו הוא מעשיר ואשר ממנו הוא מועשר. על פי תפיסה זו, תפקידו של ההורה הוא לכבד ולטפח את מנגנוני החשיבה הרגש והתחושה של הילד, מתוך קשב למנגנונים הדומיננטיים איתם הילד הגיע לעולם. קשב למנגנונים וטיפוחם, יאפשר זרימה של התרחשויות נפש דרך הילד. ובגלל שמנגנוניו של הילד הם אנרגטיים, מספיק בעיקר לא להפריע, לא לחסום התרחשויות נפש ,שנראה כאילו אינן "מקדמות" את הילד למיקום טוב יותר בסולם החברתי/תרבותי. 11.דלות ושפע דלות תפיסת עולם של חלוקה ומופרדות – היא תפיסה של דלות. על פי תפיסת עולם זו- בני אדם הם ישויות נפרדות זו מזו והתרחשויות הנפש נתפסות כמשאב שהישויות צריכות לשייך לעצמן. ההתרחשות "ערך" משויכת להיות ערך שלי , בטחון - לבטחון שלי, אהבה - לאהבה שלי. וכדי שערכי שלי יהיה רב, הוא צריך להיות גדול יותר מזה של האחר. וכך גם לגבי בטחון שלי, אהבה שלי, יצירה שלי, חוכמה שלי וכו'. ולכן, בתוך תפיסת עולם זו, מושרשת באופן עמוק ולרוב בלתי מודע, הנטייה לדכא זרימת התרחשויות נפש אל תוך ה"אחר". התוצאה היא, שישויות חוות דיכוי של זרימת התרחשויות הנפש מהשדה אליהן, פעימתן של ישויות בשדה נחלשת ואיתה גם פעימתו של השדה. השדה והישויות, שהם אחד, הופכים דלים. וכאן ממשיך מעגל של דיכוי. כי אדם שהתרחשויות הנפש נחסמות מלזרום לתוכו, כלומר אדם שצרכי הנפש שלו לא נענים, הוא בעצם ישות שמהותה הבסיסית נשללת ממנה. במצב זה, האדם ינקוט בפעולה כדי לחדש את זרימת ההתרחשויות לתוכו. אך מכיוון שאדם עצמו שבוי בתפיסת עולם של מופרדות וחלוקה, דרך הפעולה שלו לחדש ל"עצמו" את זרימת התרחשויות הנפש, תכלול ניסיון לדכא אותן אצל ה"אחר". וכך בתפיסת עולם שבו בני האדם הם ישויות מופרדות ואשר בו התרחשויות הנפש נתפסות כמשאב מוגבל, מתקיים מעגל חוזר של דיכוי של התרחשויות הנפש . שדה הנפש, הופך לשדה של דלות. שפע תפיסת עולם שבה בני האדם הם ישויות העשרה בשדה של התרחשויות נפש, שדה שהם חלק בלתי נפרד ממנו- היא תפיסה של שפע. בתפיסת עולם זו, מתקיימת פעימה חוזרת של זרימת התרחשויות נפש לתוך הישויות, התעשרות שלהן בתמהילים שרוחשים בישויות והזרמתן שוב לשדה. התרחשויות הנפש לא משויכות לאף ישות, אלא שורות ומתעשרות בשדה שהישויות הן חלק בלתי נפרד ממנו ושתפקידן בו הוא להעשיר את השדה ותוך כדי כך את עצמן. התרחשויות הנפש, לא זו בלבד שאינן משאב מוגבל- הם משאב שהולך ומתעשר וזמין לכלל השדה וישויותיו. בתפיסת עולם זו, ישויות ההעשרה יודעות, שרמות הערך, הביטחון, האהבה, היצירה, החכמה וכו' , שהן חוות, שלובות ברמות שלהן בשדה, ושככל שייטיבו לחיות את מהותן, יתעשרו הם והשדה כאחד, שכן הם אחד. וכך, בעולם שבו בני האדם חיים את מהותם כישויות העשרה בשדה של התרחשויות הנפש, שדה הנפש הופך לשדה של שפע. התחלנו בשאלות הגדולות. הגיע הזמן שנחזור אליהן ונבדוק, מתוך תפיסה זו של מהות האדם- מהן התשובות שמתקבלות... 12.חזרה לשאלות הגדולות "מי אני?" לשאלה זו אפשר לענות רק אחרי שעונים על השאלה "מהו אדם?" מהו אדם? אדם הוא ישות העשרה בשדה הנפש. מי אני ? אני הוא התמהיל של התרחשויות הנפש שרוחשות בי ברגע נתון, שהן תוצאה של מפגש בין מנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה שלי להתרחשויות הנפש של השדה. מהי הנפש? היכן היא? הנפש שורה בשדה התרחשויות הנפש ובכלל זה בישויות התרחשות הפועמות בה ואשר נקראות "בני אדם" ובכלל זה ב"תוכי". האם יש מטרה לחיי? מה מכוון את הבחירות שלי? את התנהלות שלי? אם אני מקבל את מהותי כישות העשרה בשדה הנפש – אזי מטרת חיי היא להשביח את הישות הזו שהיא אני, כלומר לפתח ולשכלל את מנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה שלי, ללמוד להפעילם באופן אינטגרטיבי על מנת להטיב לזהות התרחשויות נפש בשדה, לקלוט אותם, לתת להם להימהל עם ההתרחשויות שכבר רוחשות בי ולהזרים החוצה לשדה את התמהיל החדש שנוצר, כלומר לחיות בפעימה מלאה של חיבור/הפרדה והעשרה בשדה הנפש. כשאעמוד לפני בחירה בחיי- אשאל את עצמי: האם הבחירה וההתנהלות שלי משרתים את מהותי זו. ממה נובעים קשיים במערכות יחסים? במצב של קושי במערכות יחסים- עליי לברר אילו התרחשויות נפש נחסמות מלהיכנס לישויות ההעשרה, להתמקד בהן ולאפשר את כניסתן. למה העולם לכוד בעימותים בלתי פוסקים? בגלל אי הבנה שההתרחשות היא כולית ולא ניתנת לחלוקה, ובגלל התפיסה המוטעית ששלילת התרחשויות נפש מישויות העשרה מסוימות- היא הדרך להבטחת זרימתן לשאר הישויות. שלילת התרחשות לאורך זמן, כלומר אי מתן מענה לצרכי נפש, מביאה לתגובת דפוס נגדית שבה הישויות שמהן נשללו התרחשויות נפש- שוללות בתורן את ההתרחשויות הנפש מהישויות שלתפיסתן אחראיות לכך, וכך במעגל מתמשך של שלילה ודיכוי. מהו המוות? האם יש משהו אחריו? המוות הוא ההתפרקות של ישות ההעשרה "אדם" על מנגנוני החשיבה, הרגש והתחושה שלו. הנפש אינה יכולה למות מכיוון שמלכתחילה היא אינה מוגבלת לתוך האדם. האדם חולף מן העולם, אך התרחשויות הנפש הייחודיות שזרמו אל תוכו, התעשרו בו ואחר כך זרמו ממנו חזרה לשדה, עוד מוסיפות לרחוש בשדה ובישויותיו החיות. מהו אושר? אושר הוא הוויה, שנובעת מזרימה שופעת של התרחשויות הנפש לתוך האדם, מהילה והעשרה של אלה בהתרחשויות שכבר רוחשות בתוכו, והזרמתם חזרה על שדה התרחשויות הנפש. או במילים אחרות, אושר מתקיים כאשר ישות ההעשרה "אדם" פועמת בפעימת העשרה מלאה. מהו סבל? סבל נובע מחסימה של זרימת התרחשויות נפש אל תוך האדם, היעדר העשרה של אותן התרחשויות שכבר רוחשות בתוכו והזרמה דלה שלהן חזרה אל שדה התרחשויות הנפש. או במילים אחרות, סבל מתקיים כאשר ישות ההעשרה "אדם" פועמת בפעימה מצומצמת. מהו פחד? פחד נובע מהמחשבה שכניסתן של התרחשויות נפש תיחסם. מהי אמפטיה? אמפטיה היא היכולת לזהות התרחשות נפש חסומה ולאפשר את זרימתה. או בניסוח אחר - אמפטיה היא היכולת לזהות צורך נפש ולהמירו למענה מיטיב. 13.ההתרחשות לאן? ההתרחשות הכולית, על שדותיה וישויותיה- לאן פניה? איננו יודעים את ההתחלה, את הסיבה את היעד. אולי לעולם לא נדע. אולי השאלות עצמן לא נכונות. ובכל זאת, מעניין להסתכל על ההתרחשות כתהליך אבולוציוני: קוסמי-ביולוגי- נפשי. כשמסתכלים על ההתרחשות כך, אז מתוך השדה הקוסמי מתרחש השדה הביולוגי ומתוך השדה הביולוגי מתרחש שדה הנפש. מה הלאה? מה השלב הבא? אפשר רק לנחש. שום דבר בשלב הקוסמי לא ניבא את הביולוגי, ושום דבר בשלב הביולוגי לא ניבא את שלב הנפש. כמאמר הפתגם: "כשמתבוננים בזחל, אין רואים כל סימן לכך שיהפוך לפרפר." אבל בתוך המורכבות ישנו דפוס פעולה שחוזר על עצמו. ממעט יוצא הרבה, ומפשוט- מורכב. בפעימת חיבור והפרדה, בשדות התרחשות, בישויות העשרה. זהו לא הדפוס היחיד. אם מנסים להסתכל על ההתרחשות כתהליך אבולוציוני מבחינים בדפוס נוסף. דפוס זה אומנם לא מנבא את "מה" שיבוא, אך מנבא במידה מסוימת את ה"מתי". והתשובה לגבי ה"מתי" היא: מהר יחסית. כי דפוס זה, הוא דפוס של האצה. בתוך כל שלב, בקוסמי, בביולוגי ובנפשי, קיימת האצה של תהליך ההעשרה. והזמן בין השלבים הולך ומתקצר. ההתרחשות בשדה הקוסמי ארכה כ 11 מיליארד שנה עד ליצור החד תאי הראשון על פני כדור הארץ. בתוך זמן זה מגוון היסודות הועשר במהירות גוברת והולכת, בגלל שעם כל יסוד חדש שנוצר מספר הצירופים האפשריים בין היסודות עלה, ועקב כך יצירת יסודות חדשים. ההתרחשות בשדה הביולוגי ארכה 3.5 מיליארד שנה, מהיצור החד תאי עד היום. בתוך זמן זה מגוון הרצפים הגנטיים הועשר במהירות גוברת והולכת, בגלל שעם כל רצף חדש שנוצר, מספר הצירופים האפשריים בין הרצפים הלך ועלה ואיתו מגוון צורות החיים. ההתרחשות בשדה נפש, אם החלה עם ראשיתו של הענף האבולוציוני שהוביל בסופו של דבר לאדם, ארכה כ 20 מיליון שנה. בתוך זמן זה, מגוון המחשבות, הרגשות והתחושות הועשר במהירות גוברת והולכת, בגלל שעם כל תמהיל חדש של מחשבה, רגש ותחושה, מספר הצירופים האפשריים ביניהם הלך ועלה ואיתו מגוון התרחשויות הנפש. האם זהו תהליך אבולוציוני? אם כן, מהו השלב הבא? אולי הוא כבר כאן ואיננו מזהים אותו ככזה?